ח"כ ציפי חוטובלי , יושבת ראש הועדה לקידום מעמד האישה
מר שרון קדמי, מנכ"ל משרד תמ"ת
ח"כ אורית זוארץ - חברה בוועדה לקידום מעמד האישה
גב' ורד סוויד – מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה
גב' טלי חרותי- סובר - עורכת מדורי ניהול יזמות וקריירה בדה-מרקר.
גב' עאידה תומא - סולימאן – מנכ"לית נשים נגד אלימות
גב' ליאורה לנגר - יו"ר מנהלות בתעשייה
גב' מיכל דגן – מנהלת מרכז מהות


בפתח דברי אני מבקש לברך על היוזמה שנקטה עמותת "שתיל", אשר ערכה את המחקר המקיף בנושא ההטרדה המינית.
המחקר החשוב הזה, התנהל בשיתוף פעולה בין העמותה, מינהל מחקר וכלכלה במשרד, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, מרכז מהות ומרכז תמורה.


לצערנו, גם היום, אנו ממשיכים ונתקלים שוב ושוב, במקרי הטרדה מינית בארגונים ובמקומות עבודה.
קורבנות ההטרדות בחברה הם רבים, כאשר הפגיעה, יש לדעת, ממשיכה אף הרבה מעבר לקורבנות הישירים,
והם משפיעים על מעגלים נוספים, ועל הארגון בכללותו.

אם נדגים במספרים, הרי ש 11.5% מהנשים שעבדו בשנה האחרונה, העידו כי הוטרדו מינית.
לא מדובר במספר של מה בכך - רק בכדי לסבר את האוזן אבהיר כי מדובר בכ – 140 אלף נשים.

זה עצוב וחמור אך גם אם נדמה לנו שמקומות רבים מתנהלים במקומותינו באורח שוויוני תקין,
אנו מגלים לא אחת כי עדיין מופיעים בהם חסמים ועברות. הטרדות מיניות, מעבר לעברה ולחומרה שבהן,
מצטרפות ברמות החומרה השונות, לשורה של חסמים אשר עומדים, עדיין עומדים, בפני נשים כאשר הן רוצות להשתלב בשוק העבודה, או כאשר הן רוצות להתקדם בו.

החוק למניעת הטרדה מינית, בא להלחם בנגע זה.
החוק, כך נזכיר, רואה במעביד את האחראי העיקרי על מקום העבודה, ומתוקף אחריות זו, מתפקידו לדאוג ולהבטיח לנשים ולגברים העובדים בו יצירת סביבת עבודה מגנה ומוגנת.


חובותיו של המעביד הן שתיים:
חובת מניעה - עליו למנוע הטרדה מינית והתנכלות מלכתחילה, וחובות טיפול - עליו למהר ולטפל במקרה, מהרגע בו הוא התגלה והובא לידיעתו.
לשם כך מורות ההנחיות על פרסום תקנון והסבר ברור, על ארגון פעולות הסברה והדרכה, ועל מינוי אחראית ארגונית לנושא.

מאז הוחל החוק, במרץ 1998, חלה התקדמות משמעותית בטיפול בתופעה זו, אולם למרות המודעות הגוברת,
אנו עדיין נתקלים במקרים בהם מעסיקים אינם ממלאים את חובותיהם כנדרש.


אין כול צורך להסביר את משמעות הנזק שבהטרדה, וזה כלל לא משנה באיזו רמה היא מופעלת.
בכלל, חשוב שנתייחס גם להקשר החברתי השלם של התופעה: הטרדה כשלעצמה לעיתים עשויה להיתפס כלא חמורה, אולם כאשר מבינים שהיא מהווה חלק ממערך חברתי שלם, מתגלה מלוא חומרתה.

הנושאים האלה, שבו ועלו לאחרונה על סדר היום, עם עליית תופעת הדרת הנשים, אולם התופעה רחבה יותר.
זה קורה גם בארגונים גדולים וקטנים. במקומות עבודה שגרתיים ולא רק בקהילות סגורות.
ההטרדה המינית וההתנכלות, מעלות סוגיות שחשבנו שכבר אינן תקפות לדור ולעידן שלנו. הן מעלות על פני השטח אי שוויון מגדרי במסגרות העבודה ואף מנציחות אותו.


הטרדה מינית אינה אלא עוד סוג של חסם.
היא מכשול הפוגע לעיתים ביכולתן של נשים להשתלב במקומות העבודה, להתקדם ולהצליח.

מממצאי הסקר שערך מינהל מחקר וכלכלה ניתן ללמוד שיש לא מעט בעיות ביישום החוק ובאכיפתו – אם זה בכך שלא נמצא תקנון, או באי מינויה של אחראית כנדרש.

מהמחקר למדנו כי 43% מהנשים הודו כי הן אינן חשות תחושת בטחון מלאה במקום עבודתן.
יש מקום לדאגה בעובדה שאחוז הנשים שהגיבו והגישו תלונה, נמוך מאוד ועומד על 7.6% בלבד.
מינויה של אחראית לנושא בארגון, אמור למנוע מצב זה, אלא שעל פי נתוני הסקר נשים רבות מעדיפות לפנות לגורם הממונה עליהן ולא לאחראית על הטרדות מיניות.


לאור הממצאים במחקר המשרד יפיק לקחים בנושא, וירענן את מדיניות האכיפה.
מדיניות זו תנסה לתת מענה נוסף לבדיקה מעמיקה של אופן יישום החוק בארגונים ובעסקים.
בתהליך האכיפה המשופר ייבדקו בין היתר נושאים כגון -
קיומו של תקנון,
תיבדק מודעות העובדים אליו,
ייבדק מינוי אחראית לנושא,
ותיבדק סוגיית ההדרכות.

החוק קיים, המטרה ברורה, אך לצערנו התוצאות עדיין לא משביעות רצון.
אני מקווה שבעזרת תוכנית אכיפה יעילה, נוכל לצעוד צעד אחד קדימה בנושא ולמגר את התופעה.