ישראל מברכת על הצטרפותה ל"מועדון" חשוב זה ועל כך שנמצאנו ראויים להימנות על חבריו.
בתחום החקלאות נמצאנו מתאימים ואף לא נדרשו שינויי חקיקה לשם הצטרפותנו לארגון.
אנו מודעים לכך שההצטרפות כרוכה במחויבות לאמץ דפוסי ממשל והתנהלות כלכלית,כמקובל בשאר המדינות החברות, זאת בצד יכולתנו לתרום להעשרת דרכי החשיבה והתוויית גישות מועילות.
זוהי הזדמנות נוספת וחשובה להודות לכל הגורמים המקצועיים ב- OECD ובמיוחד למר אנדריי קוצ'ינסקי ולאנשי מחלקת החקלאות והסחר, אשר פעלו ללא ליאות, במקצועיות רבה וברוח של שיתוף פעולה כעמיתים עם רבים מאנשי משרדנו, במטרה להגיע ליום הזה,בו יוכרז רשמית על ידי מנהל המחלקה לחקלאות ולסחר של הארגון, מר קאן אש, על ההוצאה לאור של הפרסום אודות המדיניות החקלאית של ישראל.
סקירה חשובה זו, ראשונה מסוגה, מציגה יריעה רחבה של תחומי מדיניות חקלאית שהתוו ובצעו מקבלי ההחלטות בישראל במהלך שני העשורים האחרונים,כולל עבדכם הנאמן, אשר היה ממונה על כך בחלק הארי של עשור האחרון.
החקלאות שלנו עושה שימוש הכרחי, כמו בכל מדינה בעולם, בגורמי הייצור הבסיסיים- קרקע, מים, עבודה והון. עם זאת, סוגיית גורמי היצור אצלנו נושאת אופי רגיש במיוחד, בהיותנו מדינה קטנה ומדברית ברובה שנטלה,וממשיכה ליטול על עצמה, את נטל "בטחון המזון" עבור אוכלוסייתה הצומחת במהירות, באמצעות ייצור חלק משמעותי מסל המזונות שלה. אתייחס לכל אחד מגורמים אלה בקצרה:
·הקרקע - כידוע הקרקע בישראל היא ברובה משאב לאומי!
יותר מ 90% מהטריטוריה שלנו היא שטח המנוהל על ידי מנהל מקרקעי ישראל, וכ 20% משטח המדינה הוא קרקע חקלאית. ברור למקבלי ההחלטות בישראל בכלל, ובמגזר החקלאי בפרט,כי מדיניות המקרקעין החקלאיים בישראל זקוקה לרענון נהלים ולהגמשה, לצורך בניוד קרקעות חקלאיות תוך מתן אפשרות לאותן בעלי נחלות שנותרו יצרנים חקלאיים, לעבד ולהשקיע ביחידות היצור הגדלות שלהם ביעילות המרבית, תוך שהם יכולים להבטיח לעצמם את השימוש בקרקע לפרקי זמן מספקים כדי שיוכלו לעשות בה שימוש כבטוחה להשגת אשראי במידת הצורך וכן על מנת להחזיר את השקעתם ולהשיג הכנסות ראויות והוגנות ממנה.
אנו פועלים ונמשיך לפעול כדי שנושא זה יגובש כמדיניות ארוכת טווח ומקובלת ויעוגן ככלי ביצוע .
·המים – ספק אם קיימת דוגמה כזו ברחבי העולם,בה כלל החקלאים הפעילים במדינה,מוותרים במהלך פחות משני עשורים,על יותר ממחצית מנת המים השפירים בה עשו שימוש לשם ייצור חקלאי,ועוברים לשימוש במים שוליים (ממוחזרים, מליחים ועוד), תוך שהם שומרים ואף מגבירים את איכות התוצרת ואת שיעורי הייצור. בנוסף, מספקים פתרון למי הקולחין- משאב שהיה עלול להתבזבז ולהוות גורם מזהם לסביבה. מיזם לאומי חשוב זה של שימוש במים ממוחזרים אשר קודם מתוך אילוץ של מחסור,היה מורכב וקשה לאימוץ ולהפנמה, הן ע"י החקלאים והן ע"י גורמים המופקדים על מתן אישורים לכך כמו משרד הבריאות וגורמי שמירת הסביבה.התמודדנו עם הנושא תוך הפעלת איזונים ובלמים,לרבות תמריצים נדרשים לביצוע המפנה,בצד תקנות שיבטיחו את מימושו.
·הון – נקודת הפתיחה של מגזר החקלאי בישראל,בתקופה שנותחה ע"י ה- OECD בפרסום היוצא לאור היום, הייתה קשה. חובות של מיליארדי שקלים רבצו על אלפי חקלאים ומאות ישובים חקלאיים,ואיימו על המשך הייצור החקלאי.
רק חקיקה, מערכת ביצוע יעילה ועקבית,והתנהלות נבונה של המערכת הציבורית אל מול המגזר החקלאי והבנקים, הצליחו בהליך רב שנתי להכשיר את רוב "הגיבנת" שנוצרה בעבר,ואף ליצור מצב שתמריצי השקעות של המגזר הציבורי, - הגם שהם הולכים ומתכווצים - היוו מנוף לחידוש השקעות בחקלאות, כששיעור ההון העצמי של החקלאים בהן הולך וגדל.
גם בנושא ההון החוזר שנדרש למחזורי היצור העונתיים הייתה נקודת הפתיחה קשה, בשל מחסור ניכר בקווי אשראי. עניין זה מצא פתרון חלקי באפיקים שנוצרו והועמדו במידה רבה ע"י המערכות שרוכשות את התוצרת, הן לשוק המקומי והן ליצוא.
·עבודה – בגורם יסודי זה התרחש מעבר במגזר החקלאי משיעור גבוה של עבודה עצמית בתחילת התקופה הנבחנת, למצב הפוך בסופה. כיוון שכך, מושתת כיום רוב היצור החקלאי בישראל על עבודה שכירה.
מאחר שבקרב אזרחי ישראל לא נמצא למרבה הצער כוח עבודה המוכן ומתאים לעסוק בעבודה חקלאית,יש צורך לעשות שימוש בכוח אדם מיובא.
בנושא זה של העסקת עובדים זרים בחקלאות אנו פועלים בהתאם לחוק הישראלי באכיפת תשלום שכר מינימום לעובדים אלה, כמו גם העסקה עפ"י תקנות ארגון העבודה הבינלאומי.
על החקלאים מוטלות גם הוצאות נוספות למגורים ומזון לעובדים הזרים, ואגרות בגין הבאתם ארצה. כתוצאה מכך, חלק גדול מהעודף הנותר במגזר החקלאי עובר לידיהם של עובדים אלה, המפרנסים את משפחותיהם מעבר לים.
כל זאת עושה מדינת ישראל בטיפולו ובהנהגתו הישירה של משרדנו ותוך שמירת הבלמים והאיזונים הנדרשים בשני היבטים:
ההיבט של מדיניות הפנים, כלומר האיזונים הנדרשים בתוך ישראל לרבות אספקת תוצרת טרייה ומעובדת לאוכלוסיה באופן רציף ,במחירים סבירים ובאיכות מעולה ללא כל תמיכה ישירה במחיריה, אבטחת הצורך בפיזור האוכלוסין, בתעסוקה לחקלאים, בפרט בפריפריה, בשמירת רמת הכנסה ניאותה לחקלאים,וכן בשמירה וטיפוח הסביבה, בהתאם למדיניות פיתוח בר קיימא,תוך היענות גוברת לקיום מדדים סביבתיים למען דורנו שלנו והדורות הבאים.
בהיבט של סחר החוץ: כמדינה המייצאת את עודפי התוצרת האיכותית שלה בתחומים בה היא מצטיינת- ירקות פירות ופרחים, וזקוקה ליבוא של סחורות שונות שבהן אין לה שום יתרון יחסי מובהק, לרבות כמויות גדולות של דגנים למאכל אדם ולהזנת בעלי חיים,
ומוצרים רבים אחרים מן הצומח והחי. בכך חשפה ישראל – החתומה על ומקיימת הסכמי סחר רבים- ביתר שאת את השוק הקטן והרגיש שלה ליבוא של תוצרת חקלאית מכל רחבי העולם, תוך הפחתה הדרגתית של מכסים ומתן שקיפות על הגבלות יבוא.
המשרד שלנו, החל בהנהלתו והעומד בראשו וכלה בשדרה הרחבה של המומחים והעובדים,כמו גם המגזר החקלאי כולו, ערים ורגישים לכך,כי בטחון המזון ואיכות המזון המתקיימים בישראל,
הם תוצאה של יכולת מקצועית- מדעית,שנצברה בישראל במשך עשורים רבים.
כחלק ממשפחת העמים, אנו רואים כחובה לעצמנו להירתם ולהתגייס למשימות שמטילים עלינו אנשי משרד החוץ ואנשי מגזר הטכנולוגיות החקלאיות, להפיץ את הידע והמיומנויות שלנו ברחבי העולם המתפתח.
בכך אנו נעתרים בחפץ לב לדרישה הקיימת זה שנים ואשר OECD אימץ וממליץ עליה, כי כל מדינה מפותחת תקצה מרצונה חלק משמעותי מהתוצר הלאומי שלה,לשם סיוע למדינות החלשות להתגבר ולהיחלץ ממעגל העוני ותת התזונה.
לסיום דברי, אני מבקש לציין כי ההוצאה לאור היום של סקירת OECD על המדיניות החקלאית של ישראל, היא סיומו של פרק אחד בלבד, ראשוני ומוצלח מאוד במערכת היחסים ההדדית.
אנו מקבלים ומאמצים את המסקנות וההמלצות שלכם שנבחנו ונוסחו בזהירות רבה ובאחריות.
נמשיך בשיתוף הפעולה בינינו שיהפוך לשגרת עבודה כבר בעתיד הקרוב.
אנו קוראים לכם,אנשי מחלקת החקלאות והסחר של הארגון ול – OECD בכלל, להמשיך ולגלות רגישות – כפי שגיליתם עד כה –לצרכים המיוחדים שלנו ולאיזונים והבלמים להם אנו נדרשים לשם ביצוע מהלכים של שינויים ורפורמות במדיניות החקלאית שלנו, כשאנו עדיין נדרשים לקיים מעורבות מסוימת ביציבות היצור בבעלי חיים,על ידי שימוש בכלים מנהליים של מדיניות ציבורית.
תודה רבה לכולכם.
בטעינה...
